דחיית תביעת נפגע בת"ד אשר הוכח כי ניסה להונות את "קרנית" (הונאת ביטוח)

האם מדובר בתאונת דרכים בה נפגע התובע אנושות עת היה הולך רגל? או שמא מדובר בתאונה בה התובע נהג באופנוע בלא שהיה לו רישיון נהיגה ובהעדר ביטוח? ומכאן, האם מדובר באירוע מבוים (הונאת ביטוח) בו האופנוע נלקח ממקום האירוע, בהנחה כי התובע נהג באופנוע עובר לתאונה. מי (אם בכלל) מהנתבעות חייבת בפיצוי התובע? איזה נטל חל על התובע ואיזה על הנתבעות? אלה השאלות העיקריות העומדות לדיון בהליך זה.

הרקע לתאונה ולהליך

1.         ביום 16.3.04 ארעה תאונת דרכים בשכונת בית חנינה בירושלים, בה נפגע התובע, ובין היתר, שתי רגליו נשברו ונגרם לו קרע באאורטה. התובע הוכר על ידי המל"ל כנכה בשיעור 77%. בתאונה היתה מעורבת נתבעת 3 אשר נהגה ברכב מסוג מיצובישי.

2.         התובע טוען כי הוא נפגע על ידי מכונית (פגע וברח) שעה שהיה הולך רגל, ואילו נתבעות 1, 2 טוענות שהתובע נפגע שעה שנהג באופנוע הרשום על שמו, אולם בלא שהיה לו רישיון נהיגה  ואף לא פוליסת ביטוח, וכי האופנוע נלקח מן המקום על ידי אנשים הקשורים עם התובע.

3.         גרסת נתבעת 3 תואמת את גירסת הנתבעות 1, 2 הגם שהיו לה שתי גירסאות סותרות.

4.         נתבעת 1 - קרנית קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים (להלן: " קרנית" או " נתבעת 1") שלחה הודעת צד שלישי ליונס סמירה ג'מיל (להלן: " סמירה" או " נתבעת 3"), וכן לבנה פאוזי יונס (להלן: " פאוזי" או " צד ג' (2)), זאת בטענה שסמירה נהגה ברכב בלא ביטוח חובה תקף, ומכאן חבותה אם ייקבע כי התובע נפגע בהיותו הולך רגל ולא כגרסת הנתבעות 1, 2 (להלן: " הנתבעות") כי רכב על אופנוע בעת האירוע. פאוזי, הינו בנה של  סמירה והוא הבעלים של הרכב בו סמירה נהגה והתיר לה את השימוש בו, ולפיכך אף הוא חב חבות מלאה, לשיטת קרנית,  אם תתקבל תביעת התובע.

תמצית גירסאות הצדדים

5.         המחלוקת היחידה הקיימת בין הצדדים, לשיטת התובע, הנה האם להעדיף את גרסת התובע לפיה נפגע כהולך רגל, גרסה בה לטענתו תמכו בתחילה כל העדים לאירוע, או האם להעדיף את הגרסה המאוחרת יותר שהעלתה הנתבעת 3, בה טענה כי בתחילה שיקרה בכל הודעותיה  למשטרה ולביטוח ולכל גורם אחר, וכי למעשה התובע היה רכוב על אופנוע בעת אירוע התאונה.

לטענת הנתבעים כי התובע נסע ללא רישיון על אופנוע כשנתיים וחצי מאוחר יותר, שעה שהליך זה כבר התנהל והיה מעורב בתאונה אחרת (להלן: - " תאונת הקסטל"), משיב התובע כי אין קשר ואין לה כל ערך ראייתי לגבי מה שאירע (או שלא אירע) שנתיים וחצי קודם לכן.

התובע דבק בגרסתו, וזו לטענתו אומתה על ידי מגוון של עדים אחרים, חלקם לגמרי אובייקטיביים, והיא עומדת בכל מבחן וכי טענת הנתבעות מבוססת כולה על גרסה  חדשה לחלוטין של הנתבעת 3 ובנה, אשר מודים בפה מלא כי שיקרו והציגו גרסה שקרית לרשויות.

כן טוען התובע כי טענת הנתבעות לפיה  מדובר במעורבות אופנוע, הינה בבחינת שינוי חזית.

גירסת הנתבעים, שהינה מורכבת יותר ועוסקת ברובה בניתוח העדויות, תשולב במהלך הדיון שלהלן.

דיון

6.         ראשית נסיר מעל הדרך את טענת התובע בדבר שינוי חזית.

התובע טוען כי בדיון ביום 28.4.08 עוד בטרם נחקרה סמירה טען בא כוחו, כדלקמן:

"עו"ד ברליין: מתנגד לעדויות סברה ושמועה וכן להרחבת חזית, כאשר בכתב ההגנה היתה הכחשה סתמית מחוסר ידיעה שהתובע חצה את הכביש כהולך רגל. הכחשה סתמית מעין זו דינה כדין הודאה בטענה בכתב התביעה וודאי שלא ניתן  לאחר מכן במהלך הדיון להעלות טענה עובדתית שונה לגמרי. טענה שמן הראוי היה להעלותה בכתב ההגנה ואף בכתב ההגנה להודעת צד שלישי. אני אטען בהמשך שעל ביה"מ לפסול את שני התצהירים. בכפוף להתנגדות זו אני ממשיך".

התובע מפנה לסעיף 3א', ב' בכתב התביעה, בו נטענו עובדות לגבי אופן  התרחשות התאונה בצורה מפורטת ומדויקת. בכתב ההגנה מטעם סמירה נטען לגבי סעיף 3א' כי הוא מוכחש, למעט הסיפא בו נטען כי רכבה מבוטח אצל הנתבעת 2, וכי לגבי סעיף 3ב' נטען כי הוא מוכחש מחוסר ידיעה. לא הובאה כל גרסה אחרת ולא נטענו כל טענות מהן ניתן להבין כי האירוע התרחש באופן שונה לגמרי. על כן מדובר, לשיטת התובע, בהכחשה מתחמקת כמוגדר בתקנה 86 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, (להלן: " התקנות"). ומכאן שאין זו הכחשה ודינה כהודאה (אורי גורן, סוגיות בסדר הדין האזרחי, מהדורה תשיעית, 90).

לפיכך, על בסיס הכחשה מתחמקת זו, שאינה מפרשת את מהות ההכחשה ואת הטענה שנטענת על ידי הנתבעת 3 לא ניתן להביא גרסה חדשה לאירוע הסותרת את כל מה שנאמר עד שלב זה על ידי התובע, שכן בלא שפורשה החזית החדשה בכתב הטענות מטעמה, אלא הסתפקה בהכחשה סתמית יש בכך משום הרחבת חזית אסורה ואין לאפשר הגשת ראיות החורגות מגדר הפלוגתאות הנ"ל.

לא אוכל לקבל טענה זו ודינה להדחות. אנמק.